אבדת בת מלך

שבוע טוב, גולשות וגולשים.
הכל בסדר?
איך הייתה השבת?
היום נעסוק בקולנוע חתרני ונתחיל מרבי נחמן מברסלב.
כתוב בשיחות הר"ן אות נ"ב

מִכָּל הַדְּבָרִים צוֹעֵק כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ
וַאֲפִילּוּ מִסִּפּוּרֵי הַגּוֹיִים צוֹעֵק גַּם כֵּן כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ"
שֶׁאֲפִילּוּ בְּסִפּוּרֵי הַגּוֹיִים צוֹעֵק. כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ צוֹעֵק תָּמִיד וְקוֹרֵא וּמְרַמֵּז לְהָאָדָם שֶׁיִּקְרַב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ
וְהוּא יִתְבָּרַךְ יְקָרֵב אוֹתוֹ בְּרַחֲמִים בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה גְּדוֹלָה

יצא לי להתקל בבלוג הקולנוע של נטע אלכסנדר. לאחרונה היא כתבה שם על הסרט ספרינג ברייקרס. נטע לא הצליחה להחליט, אם מדובר בסרט טראש וולגארי או בסרט חברתי וחתרני.
כיוון שנטע התבלבלה, נקטתי צעד מטופש וראיתי את הסרט בעצמי. חוויה , שמצד אחת הייתה מיותרת ולא נעימה, ומצד שני גרמה לי להבין לגמרי את נטע, יש כאן יותר משמץ של חוסר בהירות, אלא שלחוסר הבהירות הזה יש סיבה ברורה מאוד והיא תסריט מחורבן המעורב בהרבה יותר מדי בימוי.
זוכרים את מה שאמרו במהקרים על " אימת הפנטום"?
"ארבע מאות מיליון דולר, מסתובבים בחלל ומחפשים תסריט?"
בברייקרס החיפוש לא פחות אינטנסיבי, רק שמדובר בהרבה פחות כסף.
מה שעשה הבמאי, זה לקח שלוש בחורות מהחוף, צירף אליהן את סלינה גומז המיותרת, וניסה נואשות לייצר סרט חתרני.
התוצאה היא בעיקר תוהו ובוהו, שצורם את העין ומבלבל את המחשבה.
אם אתם מתעקשים, אני אכתוב לכם את תקציר העלילה.
שלוש בחורות, שודדות מסעדה כדי לממן חופשה בפלורידה. אחר כך הן מצרפות את סלינה גומז (תמונה לא מצורפת מסיבות של שמירה על איכות הסביבה) ויוצאות לחופשה.
בחופשה הן נעצרות על שימוש בסמים או משהו.
אחר כך הן משוחררות בערבות על ידי סוחר סמים.
אחר כך סלינה גומז הולכת הביתה.
אחר כך בחורה אחת נפצעת בקרב יריות בין סוחרי סמים וגם הולכת הביתה.
אחר כך שתי הבחורות הנותרות מחליטות לרצוח את ראש הכנופיה היריבה, של ההוא ששחרר אותן והן רוצחות אותו ורוצחות גם את ההוא ששחרר אותן.
-מסך-
מאוד חתרני.
אילו היו עושים מזה סרט טראש, אולי זה היה שווה צפייה, אבל הפלצנות של הבמאי, הפכה את הסרט לקפצני ומנותק, עם סצנות שרצות אחורה בזמן וכל השטויות האיכותיות האלו, כך שהסרט הוא שעמום מטריד במיטבו.

לא עושים ככה סרט חתרני.
נגיד "ידידים פלוס" הוא סרט חתרני באמת, קודם כל, בגלל שחוץ ממני אף אחד לא שם לב שהוא לא סתם קומדיה רומנטית סוג ב'.shso
שימו לב למה שכתבתי בהתחלה וַאֲפִילּוּ מִסִּפּוּרֵי הַגּוֹיִים צוֹעֵק גַּם כֵּן כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ ואני מתכוון לטעון, שגם שרואים סרט כזה, צריך לחפש בו מסר אלוהי, מסר רוחני.
זה כתוב בעוד מקום אצל רבי נחמן, בליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ד

הוּא מְצַמְצֵם אֱלקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית
עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד עָלָיו
וּמַזְמִין לוֹ לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה
לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם
וּמַלְבִּישׁ לוֹ בְּזאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁמַּזְמִין לוֹ
רְמָזִים
כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ
בְּכֵן צָרִיך לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה
וּלְהַגְדִּיל בִּינָתוֹ
וּלְהָבִין מַהוּ הָרְמִיזוֹת בִּפְרָטִיּוּת
שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּזאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל זֶה הַיּוֹם
שֶׁהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
הֵן מְלָאכָה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן
וְכָל מַה שֶּׁמַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל יוֹם
צָרִיך לְהַעֲמִיק וּלְהַגְדִּיל מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה
כְּדֵי לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אני השתכנעתי.

אוקיי, אז מה למעשה המסר בסרט "ידידים פלוס" הזה?
התסריט, הוא עוד וריאציה טחונה ומאובקת על טרנספורמציה רומנטית ביחסי ידודות ורעות, שכמוה ראינו מלא מ"הארי פגש את סאלי" ודרך "הדייט שלי לחתונה" , "החתונה של החבר שלי", "קשר לא מחייב" וכלה "לזרום עם זה" וכמובן יש עוד רבים בדרך בכיוכובן של סנדרה בולוק וג'ניפר אניסטון.
הסיפור הכל כך צפוי כאן, הוא על זוג ידידים רווקים שמחליטים לקיים יחסי מין, בלי לגלוש לרומנטיקה. לעלילה השבלונית מצטרפים אביו של הרווק, שסובל מאלצהיימר קשה ואמה של הרווקה, שהיא פריקית מסוממת, רבת בעלים, שמסרבת לגלות לרווקה האומללה, את זהותו של אביה מולידה.

אנחנו לא צריכים להתרגש משטחיות התסריט.
זו הדת ההוליוודית וכך ציוונו כוהניה, לקדש את המשפחה מעל הכל, להאמין באהבת אמת נצחית ובהצלחתם הכלכלית בדיעבד, של היפים הצעירים והטובים.

עם כל זה, יש בתסריט נקודת משען למהפך החתרני, שמעביר הסרט.
קרוביו של הרווק, אותו משחק ג'סטין טימברליק הבלתי ראוי להתייחסות מיוחדת, שואלים אותו בהזדמנות, למה שלא ימסד את הקשר שלו עם הרווקה, בכיכובה של מילה קוניס, שעוד ידובר בה.
ג'סטין מסביר שהרווקה מטורפת, מסובבת ופגומה.
הרווקה כמובן מאזינה בהחבא לשיחה ויוצרת פרידה ארטילרית שלא נתעכב עליה.
אחרי כמה סצינות של "ברוגז ברוגז לעולם", מציע הרווק לרווקה, הצעת נישואין מבויימת להפליא וזוכה לסירוב בכייני.
"אתה צדקת," מודיעה המסרבת "אני באמת פגומה."
הללויה, הנה הגענו.
מאיפה אנחנו מכירים את מילה קוניס?
מילה, יהודיה אוקראינית מקסימה, חדרה לראשונה לתודעה הציבורית, בתור פרס ניחומים בסרט "קח את זה כמו גבר".

אני יודע מה כולם יגידו "הלוואי עלי פרס ניחומים כזה."
אבל לא צריך לקפוץ למסקנות. בסרט ההוא, החליפה קוניס את קריסטין בל, שזה על פניו נראה כעסק משתלם.
ב"ידידים פלוס", הסיפור אחר לגמרי,
החברה המיתולוגית של ג'סטין בסרט הזה, היא לא אחרת מאשר אמה סטון, וכאן העסק כבר לא מסתדר.

אם נתייחס באמת אל הוליווד כאל "דת", אז בתור דת יש לה מיתוסים, כמובן וסימבולים ואמה סטון, מייצגת בהוליווד משהו מאוד מסויים.

היא תמיד ילדה טובה, תמיד צודקת, חכמה, יפה, נדיבה, הגיונית ובקיצור, ליהוק מושלם לנסיכה.

במאמר מוסגר, אני לגמרי בעד אן התוואי, כלת האוסקר הטריה, אבל תדמיינו לרגע את אמה סטון ביומני הנסיכה.
בת מלך
אם הייתי צריך לדמיין את "בת המלך" האבודה, בסיפור של רבי נחמן מברסלב, ישר הייתי חושב על קירסטן דנסט ומי שהייתה יכולה למלא את מקומה בצורה מושלמת הייתה אמה סטון. לא סתם נתנו לסטון את התפקיד של דנסט ב"ספיידרמן המופלא".
מה עשו ב"ידידים פלוס"?
לקחו את אמה סטון והחליפו במילה קוניס.
לא עושים כזה דבר.
קוניס היא לא בת המלך שאתה מוציא מצרה, היא בדיוק הטיפוס שיכניס אותך לצרות. היא הפריקית, ה"נערה בהפרעה", המסטולית, התככנית, הלא ברורה.
ד"א, גם ב"קח את זה כמו גבר", היא שיחקה איזו נוודת שעובדת בעבודות מזדמנות וחוגגת בלילות עם חבורה של היפים ביערות והיא עשתה עבודה מצויינת. זה התפקיד שלה.
היא גם אומרת את זה בעצמה ב"ידידים פלוס", זוכרים? "אני באמת פגומה."
אנחנו מדברים בדרך כלל על שתי שפות בקולנוע.
קודם כל התסריט, אחר כך הבימוי.
"ידידים פלוס" מציג בפנינו שפה נוספת, שפה חבויה, שפת הליהוק.
כשלוקחים את אמה סטון ומחליפים אותה במילה קוניס, אומרים לצופים דבר פשוט – אנחנו מוכרים לכם לוקשים.
אנחנו מחליפים את הנסיכה, בנוודת, מחליפים את הרומנטיות בפוסט מודרניזם, מחליפים את צ'ייקובסקי בכרמלה גרוס ואגנר.
זה המסר החתרני.
"אל תקנו הלוקש הזה," מנסה הסרט להגיד "אל תאמינו בדת ההוליוודית, אל תאמינו קומדיות רומנטיות, זוהי הונאה."
אני לא יודע מי טמן את המסר.
אולי הבמאי, אולי המפיק.
אולי זה שוב אותו סוד אותו מגלה לנו רבי נחמן מברסלב "צרִיך לְהַעֲמִיק וּלְהַגְדִּיל מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה,כְּדֵי לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך".
עד כאן בפינתנו "תרבות ההמונים בראי החסידות".
נתראה בשמחות.

מודעות פרסומת