על בלעם והעגל

התורה ממלאת את העולם.
זו לא קלישאה של מחזירי תשובה בבונים.
זו מציאות.
אני יוצא הבוקר מחדר הכושר ונקלע לויכוח בין המדריך לבין אחד מהמתאמנים המורעלים, בשאלה האם בימינו כל אחד יכול ללמוד זוהר.
אני נכנס למלתחות להתקלח ובחדר ההלבשה שומע פנסיונר אחד, מסביר לכמה בני נוער מיוזעים את הפסוק "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו"
קול יעקב בכל.
מדהים.
טוב, פרשת השבוע היא בין המסעירות ביותר. לא שחטא העגל היה מפתיע.
רחוק מזה, מאז יציאת מצריים , הקפידו בני ישראל לאתגר את משה רבינו בכל מיני פשעים ועבירות קלות, עם כל זה , עגל הזהב הוא בהחלט קפיצת מדרגה מבחינתם.
עד אותו היום הם רק התלוננו, והפעם הם החליטו גם לבחור באלטנטיבה.
יש לכך פירוש פשוט ומקובל לפי הגמרא במסכת סנהדרין

אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא

חיזוק לרעיון הזה אנחנו מקבלים מהשו"ע הלכות זימון סעיף ו'

ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד משום פריצותא דעבדים

הרעיון הוא כזה.
בני ישראל היו עבדים במצריים, ובתור עבדים הם היו רגילים להתנהג בצורה משוחררת מבחינה מינית. התורה שקיבלו בהר סיני בפרשת יתרו ובפרשת משפטים, שמה קץ לאורח חיהם הנימפומני ולכן הם בנו את עגל הזהב , כדי לשמור על החרות הסקסואלית שלהם.
את הרעיון הזה מחזק רש"י בפירושו על פסוק ו' בפרק לב'

וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק

רשי: "לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) לצחק בי.
אני לא כל כך אוהב את הקונספציה הזו, כיון שאלוהים מטיבו, דואג למוסד המשפחה המסורתי, הרבה פחות מהרבנים.
לדוגמא בספר דברים פרק ז' כתוב

ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובנו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" (דברים ז': ג',ד').

ז"א , האל דואג למעמדו הבלעדי. זה עיקר ענינו. הוא אוסר על בני ישראל להתערב בעממים, פשוט כדי שלא יאמצו את אלילהם.
אנחנו יכולים לראות את זה יפה בספר במדמבר בתחילת פרק כ"ה.

א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.

אלוהים אינו מוטרד מקשריהם הרומנטים של בני ישראל עם המואביות. הוא מתחיל לכעוס רק כאשר ישראל נצמדים לבעל פעור, שהוא כנראה אחד מאלילי המדיינים.
נכון, בסנהדרין דף קו' כתוב אמר להם אלהיהם של אלו שונא זימה אבל מי למעשה קובע את הכלל התיאולוגי הזה? בלעם הרשע. האם אנחנו חיבים לקבל את דעתו של בלעם, כדעה המכרעת ביהדות?
המקרא עצמו, כפי שראינו, כותב את ההפך.
אם נחזור לפרשת משפטים , נראה בדיני אמה עבריה את הדין "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע". מה פירוש עונתה? רשי גם כותב ענתה: תשמיש. ז"א בעל השפחה, צריך לדאוג לספק אותה מבחינה מינית. זה רש"י על התורה, לומדים את זה בכיתה ג' בממ"ד.

אז מה קרה פה? איפה האלוהים שונא הזימה? כנראה שבכל זאת, בלעם בן בעור עדין לא הפך אז לרב ראשי.
טוב, אז אם זה לא בגלל הסקס, בגלל בני ישראל בונים את העגל?
יש לי רעיון אחר.
אני תמיד חושב, שיש סיבה לחלוקה לפרשיות.
לומדים את זה כשמתחילים על ליקוטי מוהר"ן, כמה שהכל נראה ארוך, הסוף וההתחלה צריכים להתחבר איכשהו.
ואיך מתחילה פרשת כי תשא?

,כֹּל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה–יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.

בינגו.
מה קרה בפרשה תרומה?

מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.

בפרשת תרומה, כל אחד נותן כמה שבה לו, לפי נדבת הלב , בפרשת כי תשא מוטל מס גולגולת.
כאן כבר העם מתמרד.
כל זמן שביקשו מהם תרומות, הם נתנו ואולי נתנו בשפע, ברגע שאלוהים מחליט לקחת מכולם סכום שווה , על פי החלטתו, הם מחפשים אלטרנטיבה.
זאת אומרת , בני ישראל, שאמרו "נעשה ונשמע" לא דחו את דבר האלוהים ןאת תורתו, הם דחו את התפיסה שכורכת את הדת עם המיסים, הם דחו את האיחוד הזה של דת ומדינה.
זה למעשה הרעיון מאחורי חטא העגל וזו אולי גם הסיבה, שהם לא קיבלו עונש משמעותי עליו.
אולי אלוהים מראה לנו, שהוא הבין אז, את מה שאנחנו מבינים היום, שביורוקרטיה ותיאולוגיה , טובים כל אחד לעצמו אבל בעיתיים בערבוב.
שבת שלום.