סדרת חינוך

ככה זה כשאני יורד מירושלים.

כמו רכבת, אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, אין לי מושג מי ומי, ערבוביה שלמה של מגבעות וחליפות וכיפות ציציות.

ככה זה שעוצרים לטרמפים בין ירושלים לבני ברק.

תחנה ראשונה – בית ישראל,

 

תחנה שניה – הר חוצבים,

תחנה שלישית – היציאה ל443

תחנה רביעית – צומת שילת

תחנה חמישית – קוקה קולה

תחנה שישית – מסוף רמת עמידר.

הכל בכיף, נסעו אצלי הערב בערך שמונה אנשים, האמת שתשעה.

ברוך השם, יש כאן בחינת הכנסת אורחים.

חוץ מזה , אני עושה להם סדרת חינוך לכל הליטאים/ חסידים / ספרדים / תג מחיר האלו.

אני מכניס לדיסק את התשיעית של בטהובן ומחדיר להם תרבות.

רק שפתאום , פעם ראשונה, הסימפוניה נגמרה, זה לא פשוט, שעה וש דקות.

מתוך הדממה בקעה קול צלול וחד, קול שחותך הנשמה.

"היטקליף, זו קאתי".

ואני פתאום הייתי סוף סוף לבד, בלילה הדוהר סביב.

כמה טוב לחזור הביתה.